:-) 6:20 – שעון מעורר.. חלומות על חופשת הלידה המתקרבת ואיתה שעות שינה בלתי נגמרות (הלוואי).
:-) 7:00 – מארגנת ילדה לגן, שאלה שמתחילים את הבוקר: "אמא מתי את יולדת ? כבר עברו שבועיים?" למי היא דומה? בדרנית!
:-) 7:30 – הורים בכניסה לגן עם מבט עצוב / מרחם, אני עונה עם חצי חיוך.."כן, לא ילדתי, כבד, לא נורא".
:-) 7:42 אחותי בנייד, מותק, כל יום בודקת האם לא ילדתי בלילה, "לא, אני מבטיחה לעדכן" אתמול לא עניתי לה, מה זה נלחצה.. חולה עליה.
:-) 8:00 – הליכה איטית מהחניה למשרד..עוברי אורח עם מבט של הזדהות מהול ברחמים, אני מחייכת.
:-) 8:05 – מעלית עם 5 אנשים חוץ ממני, מנסים לנחש "איזה שבוע.. מי בבטן" אישה מבוגרת שואלת "37 – בן" אני מחייכת. גברים ליד המראה במעלית מנסים לחשב איך הם יוצאים מהמעלית.. קומה 3 אני יוצאת.. כולם נושמים לרווחה, מעבר פנוי.
:-) כמה שאלות במייל, כמה הודעות בפייסבוק.. אני עונה לכולם "לא, לא ילדתי" אני מבטיחה לפרסם בפייסבוק כשאלד.. "לא, לא תוך כדי, את יודעת, אני אהיה עסוקה". במה? בואי נתחלף אני אספר לך במה.
:-) יואב חיים מקדיש לי שיר בפייסבוק, שני מעודדת אותי בלייקים.. איזה חברים. לפני יומיים הוקדש לי שיר של ריהנה.. יואב די שונא אותה, אבל בשבילי – פשרה כואבת. מאוד מעריכה!
:-) 8:30-9:00 כולם מגיעים למשרד.. בדיחות קבועות האם אני בהריון ומתי אני יולדת? אה עוד לא.. אז תפסיקי לקטר, תתחילי לעבוד. חכו חכו, אני אסגור את הנייד ליומיים בחדר לידה, נראה אתכם מסתדרים בלעדי.
:-) מתישהו באמצע היום – מעבר ספונטני במסדרון, כל אישה, כולל מנקה שאי פעם ילדה משתפת אותי בסיפור הלידה שלה. מבטים אל הבטן.. הדעות חלוקות האם הבטן כבר "ירדה".
:-) 13:30 ארוחת צהריים, עם הכניסה שלי לשניצליה, תור מתפצל כמו ים סוף בסיפור "יציאת מצריים".. ברור, רק אני רעבה. כולם בדום מתוח, בעלת המקום מפנקת אותי באוכל. חבל, זה יגמר אחרי לידה עם דיאטות המיותרות..טעים!
:-) שיחות עם מועמדים ולקוחות. אני עושה עליהם ניסוי אנתרופולוגי "כן, אני בתשיעי.. עוד שניה יולדת" כמה אמפטיה בחינם !!
:-) 16:45 דרך חזרה למעלית ולחניה, אותם מבטים, אותם תשובות "37, בן" חיוך מאולץ.
:-) 17:22 בגן של הילדה, כל ההורים שלא פגשתי בבוקר.. "כן, עוד לא ילדתי, כבד.. לא נורא" מה דחוף לאסוף ת'ילדים יחד איתי באותה דקה בדיוק.
:-) 19:58 שוקלת לברוח לבה"ח (כל יום) ולדווח על צירים כדי להתאשפז בחדר לידה לשבועיים. געגועים לכרית עוצרים אותי כל פעם.. אני עוד אעשה זאת, בין מקלחת של הילדה לסיפור לפני שינה.
:-) מתישהו מאוחר בלילה – אני מבטיחה לעצמי שמחר באמצע יום אזמין אמבולנס למיון יולדות ותוך כדי הנסיעה אקפיץ את הבעל כשהוא בישיבה עם המנהלת בכירה.. הוא יתנצל ויברח, בסוף נוכל צהריים בארומה בתל השומר.. זמן איכות קוראים לזה היום.
לילה טוב. מחר יום חדש !
:-) 7:00 – מארגנת ילדה לגן, שאלה שמתחילים את הבוקר: "אמא מתי את יולדת ? כבר עברו שבועיים?" למי היא דומה? בדרנית!
:-) 7:30 – הורים בכניסה לגן עם מבט עצוב / מרחם, אני עונה עם חצי חיוך.."כן, לא ילדתי, כבד, לא נורא".
:-) 7:42 אחותי בנייד, מותק, כל יום בודקת האם לא ילדתי בלילה, "לא, אני מבטיחה לעדכן" אתמול לא עניתי לה, מה זה נלחצה.. חולה עליה.
:-) 8:00 – הליכה איטית מהחניה למשרד..עוברי אורח עם מבט של הזדהות מהול ברחמים, אני מחייכת.
:-) 8:05 – מעלית עם 5 אנשים חוץ ממני, מנסים לנחש "איזה שבוע.. מי בבטן" אישה מבוגרת שואלת "37 – בן" אני מחייכת. גברים ליד המראה במעלית מנסים לחשב איך הם יוצאים מהמעלית.. קומה 3 אני יוצאת.. כולם נושמים לרווחה, מעבר פנוי.
:-) כמה שאלות במייל, כמה הודעות בפייסבוק.. אני עונה לכולם "לא, לא ילדתי" אני מבטיחה לפרסם בפייסבוק כשאלד.. "לא, לא תוך כדי, את יודעת, אני אהיה עסוקה". במה? בואי נתחלף אני אספר לך במה.
:-) יואב חיים מקדיש לי שיר בפייסבוק, שני מעודדת אותי בלייקים.. איזה חברים. לפני יומיים הוקדש לי שיר של ריהנה.. יואב די שונא אותה, אבל בשבילי – פשרה כואבת. מאוד מעריכה!
:-) 8:30-9:00 כולם מגיעים למשרד.. בדיחות קבועות האם אני בהריון ומתי אני יולדת? אה עוד לא.. אז תפסיקי לקטר, תתחילי לעבוד. חכו חכו, אני אסגור את הנייד ליומיים בחדר לידה, נראה אתכם מסתדרים בלעדי.
:-) מתישהו באמצע היום – מעבר ספונטני במסדרון, כל אישה, כולל מנקה שאי פעם ילדה משתפת אותי בסיפור הלידה שלה. מבטים אל הבטן.. הדעות חלוקות האם הבטן כבר "ירדה".
:-) 13:30 ארוחת צהריים, עם הכניסה שלי לשניצליה, תור מתפצל כמו ים סוף בסיפור "יציאת מצריים".. ברור, רק אני רעבה. כולם בדום מתוח, בעלת המקום מפנקת אותי באוכל. חבל, זה יגמר אחרי לידה עם דיאטות המיותרות..טעים!
:-) שיחות עם מועמדים ולקוחות. אני עושה עליהם ניסוי אנתרופולוגי "כן, אני בתשיעי.. עוד שניה יולדת" כמה אמפטיה בחינם !!
:-) 16:45 דרך חזרה למעלית ולחניה, אותם מבטים, אותם תשובות "37, בן" חיוך מאולץ.
:-) 17:22 בגן של הילדה, כל ההורים שלא פגשתי בבוקר.. "כן, עוד לא ילדתי, כבד.. לא נורא" מה דחוף לאסוף ת'ילדים יחד איתי באותה דקה בדיוק.
:-) 19:58 שוקלת לברוח לבה"ח (כל יום) ולדווח על צירים כדי להתאשפז בחדר לידה לשבועיים. געגועים לכרית עוצרים אותי כל פעם.. אני עוד אעשה זאת, בין מקלחת של הילדה לסיפור לפני שינה.
:-) מתישהו מאוחר בלילה – אני מבטיחה לעצמי שמחר באמצע יום אזמין אמבולנס למיון יולדות ותוך כדי הנסיעה אקפיץ את הבעל כשהוא בישיבה עם המנהלת בכירה.. הוא יתנצל ויברח, בסוף נוכל צהריים בארומה בתל השומר.. זמן איכות קוראים לזה היום.
לילה טוב. מחר יום חדש !
כל כך כל הכבוד לך שאת ככה מתעדת ומצליחה לשמור על חיוך עם כל משקל התגובות וההתערבות בחיים הפרטיים...
השבמחק