29 באוקטובר 2010

סדר יום (של ) מ(ו)בטל

אחלק את בנית סדר יום לשלוש תתי קבוצות:
הימים הראשונים - עד שבועיים, חודש - עד שלושה חודשים, אחרי חצי שנה.. וקצת על יציאה לעבודה.

הימים הראשונים - עד שבועיים: 
ביום האחרון של העבודה, תכתוב מיילים ותפרד יפה מהעמיתים ולקוחות, סיכוי גדול תפגוש אותם בסיבוב הבא.
תעשה תוכניות בערב עם משפחה או חברים, זה לא זמן טוב לטלוויזיה. להרדם מוקדם לא אופציה גם.

הימים הראשונים והקצב השונה הם הקושי הכי גדול בחיפוש עבודה חדשה, ראיונות ראשונים יגיעו עוד כמה ימים ובנתיים פסק זמן לניקוי ראש, תתעדכן ברשימת סרטים חדשה בבית קולנוע הקרוב לביתך. תהליך חיפוש עבודה לא פשוט ולא קל אך הוא בהחלט זמני. כדאי לזכור זאת לאורך כל הדרך.

לקום מוקדם !
לאכול ארוחות מסודרות !
לבצע מטלות שוטפות : לשלם חשבונות, לעשות קניות, לסדר תמונות מהטיול האחרון בחו"ל, ועוד..
כדאי לעשות מטלה אחת ביום במשך כשעתיים.

תתאים את המטלות וראיונות לסדר יום רגיל של המשפחה, אל תישן עד מאוחד או כמה שעות בצהריים, תאסוף את הילדים מהגן וטייל איתם בגינה בשעות שהורים אחרים מטיילים - כך לא תרגיש שינוי גדול, לך לישון בשעות רגילות יחד עם בן/בת הזוג. מחר יום חדש ויש לצבור כוחות נפשיים וגופניים לאתגרים.

ממליצה להציץ בלוחות דרושים אחרי שעה 10:00, לפני כן אין הרבה עדכונים של משרות חדשות. כמה גיחות ביום, בלי אובססיה. להקדיש זמן לחיפוש אקטיבי של עבודה - לכתוב מיילים, לחפש משרות ברשתות חברתיות, לתחזק קשרים, להתעניין אצל משפחה וחברים - אולי בחברה שלהם מחפשים עובדים חדשים. זה הזמן לחשוב יצירתי.

חודש עד שלשה חודשים:
לקום מוקדם !
לאכול ארוחות מסודרות !
לעשות ספורט !תירוצים כמו "אין זמן", "אין חשק" לא מקדמים לשום מקום.

לתכנן ראיונות עבודה ולשבץ ביניהם פגישות עם חברים, ארוחות צהריים עם עמיתים או נטוורקינג עסקי.
פולואו אפ אחר משרות ותהליכי ראיונות, גם תשובה שלילית זו תשובה טובה, והיא בהחלט עדיפה על חוסר וודאות. התעניינות אצל המראיין יוצרת מחוייבות ותגרום לו קרוב לוודאי לעדכן אותך על סיום תהליך וקליטה שלך / של מישהו אחר לחברה.

תבקש מבן/ בת הזוג לקחת יום חופש פעם בחודש ותתכנן יום כיף שיכלול דברים שאתם אוהבים. גם לבן/בת זוג המצב של חיפוש עבודה שלך לא פשוט ולכן שבירת שגרה והורדת לחץ יועילו לשניכם.
תשאר ילד/ים בית ליום כיף, עבודה חדשה עוד לא נמצאה וזה הזמן להשקיע גם בקטנטנים, ארוחת צהריים עם ילדים תיתן פרספקטיבה מצויינת לדברים החשובים ביותר בחיים.

מעל חצי שנה:
משהו לא עובד בתהליך חיפוש עבודה, זה הזמן לבחון כיון נוסף או להתפשר בתנאים.
במידה ואין הרבה זימונים לראיונות כדאי להתעייץ עם איש מקצוע, לעשות אימון קצר ולשדרג קורות חיים.

לא לשכוח להנות מהחופש, למרות המחשבות הטורדניות, מרכזי הערכה מראיינים אפטיים והרבה לבד תכף תצא לעבודה וכבר שבוע אחרי תצבור עייפות וחוסר זמן למטלות שוטפות, שיחות טלפון חטופות עם הורים בן/ בת זוג ותתגעגע לזמן איכות שהיה בחודשים אחרונים.

יצאה לעבודה:
תשקיע בעצמך: תספורת, צבע לשיער, עדכון של מלתחה, נעליים חדשות - מגיע לך, מצאת עבודה !

*פוסט כתוב בלשון זכר מטעמי נוחות ופונה גם לנשים.

שלכם,
נילי

26 באוקטובר 2010

סיפור העלייה

שבת 27.10.90 לפנות בוקר שעה 5:45, טיסת אל-על מבודפסט לבן גוריון.
350 עולים חדשים הגיעו לישראל בטיסת חרום מעיר הבירה של הונגריה עקב שביתת נהגי מוניות. מחסור חמור באוכל ושתיה הביאו את קברניטי הסוכנות היהיודית להחלטה להזניק מטוס לשמיים ולחלל שבת.

בטיסה הזו הגעתי ארצה יחד עם משפחתי, אחרי סידורי רישום בשלוחת משרד הפנים בשדה תעופה וכמות מיץ פטל וסנדביצ'ים לא הגיונית נסענו למלון ביהוד להעביר את יום שבת בארץ הקודש.

למה אני מספרת את זה - כי לכל אחת ממיליון ומתאיים אלף עולים מברה"מ יש סיפור מיוחד משלו, לפעמים אנחנו עדיים חולקים את הסיפורים הללו בינינו "הרוסים" למרות שבשנים אחרונות הסיפור נשכח ובעוד עשור כנראה שיעלה עובש ויעלם לחלוטין מזכרוני..

לטיול יצאנו או סיפור מתרתק של עליה לישראל שנמשך 4 ימים:
חלק הכי כיפי היה ב- 1 בספטמבר כולם החלו שנת לימודים חוץ ממני ומאחותי הגדולה, היה תאריך עליה והורים שלנו החליטו כי אין סיבה ממשית ללכת לבית הספר.. תכלס כבר הרווחנו חודש וחצי של כיף, כל מני קרובים היו מגיעים ונותנים לנו מתנות שימושיות וקצת כסף. ביום אחרון כאזרחית ברה"מ היה בראשותי 22 רובל ו 15 אגורות.. משכורת חודשית של הורי היתה כ 120 שקלים כל אחד.

טסנו למוסקבה - כיכר אדומה, תור של שעתיים לסניף הראשון של מקדונלדס.. קוקה-קולה, המבורגר וצ'יפס.. 22 רובל שולשלו לטובת מקדונלדס ללא היסוסים מיותרים.
ממוסקבה נסענו ברכבת לילה לבודפסט ולמחרת בבוקר הינו בחו"ל. לרוע המזל נהגי המוניות השביתו את המדינה ולכן הצלב האדום נאלץ להביא ליהודים רוסים בדרך לישראל קרקרים ומים.. יומיים!

ביום שישי בשש בערב נציג הסוכנות אחרי מרד קטן בשדה תעופה וכמעט מכות התקשר בבהלה לסוכנות והסביר את מורכבות המצב, כמה שעות לאחר מכן עלינו למטוס בוינג יפייפה עם גדל כחול לבן - לישראל.
קן הרקיע, רצועת החוף וזריחה מדהימה קיבלו את פנינו ביום סתוי כאן בנתב"ג. 28 מעלות הכריז הטייס (במוסקבה היה +10). במטוס הסבירו לנו שהיום שבת וכל המדינה מושבתת (פחדנו לחזור לקרקרים) ולכן משכנים אותנו במלון עד צאת השבת ורק אז נהפוך לאזרחים מן השורה של ישראל.

עשרים שנה שכללו - חטיבה, תיכון, צבא, אוניברסיטה עבודה, חו"ל, ועוד ועוד.. תודה לאימי (ז"ל) שהיתה היוזמת והמבצעת הראשית, שרצתה בטובתנו ואמרה לא פעם עוד בברה"מ "נעשה עלייה בשביל הילדים"! אמא יקרה שלי - תודה רבה

שלכם,
נילי