שבת 27.10.90 לפנות בוקר שעה 5:45, טיסת אל-על מבודפסט לבן גוריון.
350 עולים חדשים הגיעו לישראל בטיסת חרום מעיר הבירה של הונגריה עקב שביתת נהגי מוניות. מחסור חמור באוכל ושתיה הביאו את קברניטי הסוכנות היהיודית להחלטה להזניק מטוס לשמיים ולחלל שבת.
בטיסה הזו הגעתי ארצה יחד עם משפחתי, אחרי סידורי רישום בשלוחת משרד הפנים בשדה תעופה וכמות מיץ פטל וסנדביצ'ים לא הגיונית נסענו למלון ביהוד להעביר את יום שבת בארץ הקודש.
למה אני מספרת את זה - כי לכל אחת ממיליון ומתאיים אלף עולים מברה"מ יש סיפור מיוחד משלו, לפעמים אנחנו עדיים חולקים את הסיפורים הללו בינינו "הרוסים" למרות שבשנים אחרונות הסיפור נשכח ובעוד עשור כנראה שיעלה עובש ויעלם לחלוטין מזכרוני..
לטיול יצאנו או סיפור מתרתק של עליה לישראל שנמשך 4 ימים:
חלק הכי כיפי היה ב- 1 בספטמבר כולם החלו שנת לימודים חוץ ממני ומאחותי הגדולה, היה תאריך עליה והורים שלנו החליטו כי אין סיבה ממשית ללכת לבית הספר.. תכלס כבר הרווחנו חודש וחצי של כיף, כל מני קרובים היו מגיעים ונותנים לנו מתנות שימושיות וקצת כסף. ביום אחרון כאזרחית ברה"מ היה בראשותי 22 רובל ו 15 אגורות.. משכורת חודשית של הורי היתה כ 120 שקלים כל אחד.
טסנו למוסקבה - כיכר אדומה, תור של שעתיים לסניף הראשון של מקדונלדס.. קוקה-קולה, המבורגר וצ'יפס.. 22 רובל שולשלו לטובת מקדונלדס ללא היסוסים מיותרים.
ממוסקבה נסענו ברכבת לילה לבודפסט ולמחרת בבוקר הינו בחו"ל. לרוע המזל נהגי המוניות השביתו את המדינה ולכן הצלב האדום נאלץ להביא ליהודים רוסים בדרך לישראל קרקרים ומים.. יומיים!
ביום שישי בשש בערב נציג הסוכנות אחרי מרד קטן בשדה תעופה וכמעט מכות התקשר בבהלה לסוכנות והסביר את מורכבות המצב, כמה שעות לאחר מכן עלינו למטוס בוינג יפייפה עם גדל כחול לבן - לישראל.
קן הרקיע, רצועת החוף וזריחה מדהימה קיבלו את פנינו ביום סתוי כאן בנתב"ג. 28 מעלות הכריז הטייס (במוסקבה היה +10). במטוס הסבירו לנו שהיום שבת וכל המדינה מושבתת (פחדנו לחזור לקרקרים) ולכן משכנים אותנו במלון עד צאת השבת ורק אז נהפוך לאזרחים מן השורה של ישראל.
עשרים שנה שכללו - חטיבה, תיכון, צבא, אוניברסיטה עבודה, חו"ל, ועוד ועוד.. תודה לאימי (ז"ל) שהיתה היוזמת והמבצעת הראשית, שרצתה בטובתנו ואמרה לא פעם עוד בברה"מ "נעשה עלייה בשביל הילדים"! אמא יקרה שלי - תודה רבה
שלכם,
נילי
350 עולים חדשים הגיעו לישראל בטיסת חרום מעיר הבירה של הונגריה עקב שביתת נהגי מוניות. מחסור חמור באוכל ושתיה הביאו את קברניטי הסוכנות היהיודית להחלטה להזניק מטוס לשמיים ולחלל שבת.
בטיסה הזו הגעתי ארצה יחד עם משפחתי, אחרי סידורי רישום בשלוחת משרד הפנים בשדה תעופה וכמות מיץ פטל וסנדביצ'ים לא הגיונית נסענו למלון ביהוד להעביר את יום שבת בארץ הקודש.
למה אני מספרת את זה - כי לכל אחת ממיליון ומתאיים אלף עולים מברה"מ יש סיפור מיוחד משלו, לפעמים אנחנו עדיים חולקים את הסיפורים הללו בינינו "הרוסים" למרות שבשנים אחרונות הסיפור נשכח ובעוד עשור כנראה שיעלה עובש ויעלם לחלוטין מזכרוני..
לטיול יצאנו או סיפור מתרתק של עליה לישראל שנמשך 4 ימים:
חלק הכי כיפי היה ב- 1 בספטמבר כולם החלו שנת לימודים חוץ ממני ומאחותי הגדולה, היה תאריך עליה והורים שלנו החליטו כי אין סיבה ממשית ללכת לבית הספר.. תכלס כבר הרווחנו חודש וחצי של כיף, כל מני קרובים היו מגיעים ונותנים לנו מתנות שימושיות וקצת כסף. ביום אחרון כאזרחית ברה"מ היה בראשותי 22 רובל ו 15 אגורות.. משכורת חודשית של הורי היתה כ 120 שקלים כל אחד.
טסנו למוסקבה - כיכר אדומה, תור של שעתיים לסניף הראשון של מקדונלדס.. קוקה-קולה, המבורגר וצ'יפס.. 22 רובל שולשלו לטובת מקדונלדס ללא היסוסים מיותרים.
ממוסקבה נסענו ברכבת לילה לבודפסט ולמחרת בבוקר הינו בחו"ל. לרוע המזל נהגי המוניות השביתו את המדינה ולכן הצלב האדום נאלץ להביא ליהודים רוסים בדרך לישראל קרקרים ומים.. יומיים!
ביום שישי בשש בערב נציג הסוכנות אחרי מרד קטן בשדה תעופה וכמעט מכות התקשר בבהלה לסוכנות והסביר את מורכבות המצב, כמה שעות לאחר מכן עלינו למטוס בוינג יפייפה עם גדל כחול לבן - לישראל.
קן הרקיע, רצועת החוף וזריחה מדהימה קיבלו את פנינו ביום סתוי כאן בנתב"ג. 28 מעלות הכריז הטייס (במוסקבה היה +10). במטוס הסבירו לנו שהיום שבת וכל המדינה מושבתת (פחדנו לחזור לקרקרים) ולכן משכנים אותנו במלון עד צאת השבת ורק אז נהפוך לאזרחים מן השורה של ישראל.
עשרים שנה שכללו - חטיבה, תיכון, צבא, אוניברסיטה עבודה, חו"ל, ועוד ועוד.. תודה לאימי (ז"ל) שהיתה היוזמת והמבצעת הראשית, שרצתה בטובתנו ואמרה לא פעם עוד בברה"מ "נעשה עלייה בשביל הילדים"! אמא יקרה שלי - תודה רבה
שלכם,
נילי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה